Daf 41b
מַאי לָאו אֵין לָהּ שִׁיעוּר כְּלָל לָא
לְמֵימְרָא דְּאִית לְהוּ שִׁיעוּרָא וּרְמִינְהוּ צִיצִית אֵין צִיצִית אֶלָּא יוֹצֵא וְאֵין צִיצִית אֶלָּא מַשֶּׁהוּ וּכְבָר עָלוּ זִקְנֵי בֵּית שַׁמַּאי וְזִקְנֵי בֵּית הִלֵּל לַעֲלִיַּית יוֹחָנָן בֶּן בְּתִירָא וְאָמְרוּ צִיצִית אֵין לָהּ שִׁיעוּר כַּיּוֹצֵא בּוֹ לוּלָב אֵין בּוֹ שִׁיעוּר
Rachi (non traduit)
אין שם ציצית אלא יוצא. תלוי ויוצא מן הכנף משהו:
אָמַר רַב פָּפָּא הִלְכְתָא אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ מְשׁוּלֶּשֶׁת אַרְבַּע
אָמַר רַב הוּנָא אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ אַרְבַּע וּמְשׁוּלֶּשֶׁת אַרְבַּע וְרַב יְהוּדָה אָמַר שְׁלֹשָׁה בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ מְשׁוּלֶּשֶׁת שָׁלֹשׁ
Rachi (non traduit)
ארבע. חוטין בתוך ארבע אצבעות שלא ירחיק מן השפה יותר מארבע אצבעות:
וְכַמָּה תְּהֵא מְשׁוּלֶּשֶׁת בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַרְבַּע וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שָׁלֹשׁ וְשָׁלֹשׁ שֶׁבֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים אַחַת מֵאַרְבַּע בְּטֶפַח שֶׁל כָּל אָדָם אָמַר רַב פָּפָּא טֶפַח דְּאוֹרָיְיתָא אַרְבַּע בְּגוּדָל שֵׁית בִּקְטַנָּה חֲמֵשׁ בְּתִילְתָּא
Rachi (non traduit)
בתילתא. אצבע וכולן מדה אחת:
ושלש שב''ה אומרים. שתהא כל אצבע אחת מארבע בטפח של כל אדם דהיינו מדת גודל ושית בקטנה:
ארבע. אצבעות:
משולשת. תלויה הענף [לבד] מן הגדיל:
Tossefoth (non traduit)
ארבעה בגודל. במסכת זבחים בפ' קדשי קדשים (זבחים דף סג.) [קתני] דכבש של מזבח היה שלש אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע בזכרותו ואית דמפרשי התם דקשר האצבע קמא הזכרות ואית דגרסי בזכרותו היינו ראשונות והכא דלא מפרש מידי צ''ע:
בית שמאי אומרים ארבע. פירש בקונטרס הפתיל יהא ארבע נמצא הגדיל שנים ורבינו תם פירש דאגדיל קאי והענף שמנה הרי שנים עשר וכן אנו נוהגין וכן משמע בספרי בפרשת כי תצא גדילים למה נאמר לפי שנאמר ועשו להם ציצית שומע אני יעשה חוט א' בפני עצמו ת''ל גדילים כמה גדיל נעשית אין פחות משלשה חוטין כדברי בית הלל ובית שמאי אומרים מארבע חוטין של תכלת וארבעה של לבן על ארבע ארבע אצבעות משמע דאגדיל קאי והקונטרס נמי פירש כן בל''א פרק על אלו מומין (בכורות דף לט:) וכן יסד רבי שלמה ספרדי המשולשל יהא נפשל כדי אצבעות ארבע ונפשל קורא הגדיל כמו מפשילין חבלים לתוכן פרק אלו הן הגולין (מכות דף י.) וכמו אין מפשילין חבלים לתוכן דבפ' בני העיר (מגילה דף כח.):
תָּנוּ רַבָּנַן כַּמָּה חוּטִין הוּא נוֹתֵן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַרְבָּעָה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שְׁלֹשָׁה
Rachi (non traduit)
ארבעה. חוטין נתן בחור נטלית וכופלן לשמנה:
Tossefoth (non traduit)
בית שמאי אומרים ארבע. טעמא דבית שמאי ניחא כדדרשינן לעיל (מנחות דף לט:) גדיל שנים גדילים ד' אבל טעמא דבית הלל קשה דדוחק לומר דלית להו אלא גדילים שנים ופתיל תכלת הרי תלתא ושמע מינה הא דדרשינן גדילים ד' היינו בכפילה ואלבן קאי והשתא סברי ב''ש דהוא הדין תכלת דפתיל לאו דוקא וסברא הוא להשוותם והיינו ד' חוטין בלא כפילה ובית הלל סברי דפתיל דווקא והא דביומא (דף עב.) דריש מפתיל התם (הוה ראשונים) דכתיב ברישא (תרי) מהדר דמיירי בכפול ור''ת פי' דמגדיל נפקא להו לבית הלל דעבות מתורגם עובד גדילו ונראה לפי' זה דבית הלל דרשי גדילים הרי ששה וכשנכפלו י''ב ויתכן יותר דלא דריש גדילים וכן משמע בספרי ועשו להם שומע אני יעשה אותן אחד בפני עצמו תלמוד לומר גדילים מכמה גדיל אחד נעשית אין פחות משלשה דברי ב''ה ב''ש אומרים ד' של תכלת ד' של צמר (אכן) כי דייקת בה משמע דב''ה דרשי גדילים ואכל גדיל קיימי והשתא הויא דומיא דבית שמאי דאיירי בתכלת ובלבן ומיהו בספרי איכא דאמרי שנים של לבן ואחד של תכלת. [וע''ע תוס' בכורות לט:
ד''ה כמה]:
תָּנוּ רַבָּנַן טַלִּית שֶׁכּוּלָּהּ תְּכֵלֶת כָּל מִינֵי צִבְעוֹנִין פּוֹטְרִין בָּהּ חוּץ מִקָּלָא אִילָן
Rachi (non traduit)
חוץ מקלא אילן. דדמי לתכלת וזימנין דמזבן לה לאינש אחרינא וסבר דכל חוטיה תכלת וכי מצריך לטלית אחריתי שקיל תרי חוטים מהכא ונותן שם עם לבן ותחת אלו יתן לבן ונמצאת אחת מהן נפטר בקלא אילן לשום תכלת ושדי קלא אילן עם לבן בציצית והוי כלאים בלא מצוה:
כל מיני צבעים פוטרין בה. לשום לבן דכיון דמין כנף ליכא לקיומי בה אין לך לחזר אחר לבן אלא שיהו בה שני מינין:
רַב יְהוּדָה מָסַר לֵיהּ לְקַצָּרָא רַב חֲנִינָא עָבֵיד לֵהּ סִיסָא רָבִינָא חָיֵיט לְהוּ מֵיחָט
Rachi (non traduit)
לקצרא. לכובס ולא חייש דילמא מינתקא תכלת ורמי בה קלא אילן:
חייט להו מיחט. עושה לטלית כמין שפה ומחביא החוטין בתוכה ותופר השפה:
עביד להו סיסא. כשנותנה לכובס מקפל הציצית כמין פקעת שקורים למושי''ל כדי שלא ינתק:
מסר. טליתו עם הציצית:
דְּתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר גּוֹרֵר אָדָם מִטָּה כִּסֵּא וְסַפְסָל וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לַעֲשׂוֹת חָרִיץ
אָמַר אַבָּיֵי כֹּל מִילֵּי דְּמָר עָבֵיד כְּרַב לְבַר מֵהָנֵי תְּלָת דְּעָבֵיד כִּשְׁמוּאֵל מַתִּירִין מִבֶּגֶד לְבֶגֶד וּמַדְלִיקִין מִנֵּר לְנֵר וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בִּגְרִירָה
Tossefoth (non traduit)
כל מילי דמר עביד כרב. והא דסוף כירה (שבת דף מו.) שרי רבה שרגא דנפטא ופלוגתא דרב ושמואל במוקצה מחמת מיאוס שילהי שבת (דף קנז.) דלמא דמתכת איירי ותו דהתם איכא פלוגתא דרברבתא טובא וצ''ע:
רַב אָמַר אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בִּגְרִירָה וּשְׁמוּאֵל אָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בִּגְרִירָה
רַב אָמַר אֵין מַדְלִיקִין מִנֵּר לְנֵר וּשְׁמוּאֵל אָמַר מַדְלִיקִין מִנֵּר לְנֵר
Rachi (non traduit)
מנר לנר. אותן דחנוכה:
אִיתְּמַר רַב אָמַר אֵין מַתִּירִין מִבֶּגֶד לְבֶגֶד וּשְׁמוּאֵל אָמַר מַתִּירִין מִבֶּגֶד לְבֶגֶד
Tossefoth (non traduit)
רב אמר אין מתירין. ואפי' למ''ד חובת גברא סבר רב דאין לבטל מצות הטלית כדאשכחן במזוזה בסוף השואל (ב''מ קב.) שנענש אותו שנטל המזוזה ואע''ג דחובת הדר היא ושמואל דאמר מתירין אע''ג דקסבר חובת טלית היא דהא שמואל מחייב לעיל כלי קופסא כיון דאין לו אלא כדי טלית אחת טוב שיתן באותה שהוא חפץ להתעטף בה ולא דמי למזוזה:
שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ מַתִּירִין מִבֶּגֶד לְבֶגֶד דִּלְמָא דְּאִי עֲבַד
Rachi (non traduit)
דלמא דאי עבד. אם עבר והתירן אז נפקא חורבה (דסבר) דמשתרא ציצית מקלא אילן לחודיה:
שמע מינה. מדפסל בה משום הך חששא דמתירין מבגד לבגד:
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּטַלִּית בַּת אַרְבָּעָה חוּטִין כָּאן בְּטַלִּית בַּת שְׁמוֹנָה חוּטִין
Rachi (non traduit)
מיתיבי כו' אם הביא כשר. טלית בת שמנה חוטין ד' של תכלת ומין אחר וביקש להטיל בה עוד ארבעה אחרים לא יטיל קלא אילן שמא ימכרנו לאיש אחר ויהא סבור שהם תכלת ויתירם מכאן ויתן בטלית אחרת במקום תכלת עם לבן ואם הביא כשר דהא נפטרה בארבע חוטין של תכלת ודבר אחר:
ל''א ועיקר חוץ מקלא אילן דהא אשני מראות שבה קפדינן ואלו מראיהן שוין:
בטלית בת שמנה חוטין. ארבע תכלת והטיל בה ארבע קלא אילן לקיים מצות שני מינים פסולין דהואיל ולבר קלא אילן איכא חוטין כל צורכה חיישינן דלמא מצריך לטלית אחריתי ושקיל הנך דתכלת מהכא ותלי לה התם וליכא הכא אלא קלא אילן אי נמי שקיל הנך דקלא אילן ותלי בה:
בטלית בת ד' חוטין. שנים תכלת ושנים קלא אילן כשר:
Tossefoth (non traduit)
כאן בטלית בת שמנה חוטין. פירשתי ריש פירקין:
מֵיתִיבִי טַלִּית אֵין פּוֹטֵר בָּהּ אֶלָּא מִינָהּ טַלִּית שֶׁכּוּלָּהּ תְּכֵלֶת מֵבִיא תְּכֵלֶת וְדָבָר אַחֵר וְתוֹלֶה בָּהּ וְקָלָא אִילָן לֹא יָבִיא וְאִם הֵבִיא כָּשֵׁר
Rachi (non traduit)
מיתיבי טלית אין פוטרין בה לשם לבן אלא מינה. אם אדומה היא יטיל בה שני חוטין אדומים ושני חוטין תכלת וכן שאר גוונים:
מביא תכלת. שני חוטין לשם תכלת ודבר אחר לשם לבן ואע''ג דהאי תכלת הוי מין כנף אפילו הכי שני מינים בעינן דאזלינן בתר רוב טליתות:
ואם הביא כשר. אלמא קלא אילן נמי פוטר בה:
Tossefoth (non traduit)
ואם הביא כשר. למאי דפירש בקונטרס דקלא אילן במקום לבן פסול. משום שדומה לתכלת ואין כאן שני מינים קשה מאי פריך דלמא האי ברייתא כרבנן דריש פירקין דאמרי אין הלבן מעכבת את התכלת:
אין פוטר בה אלא מינה. פי' בקונט' אם אדומה היא יטיל בה שני חוטים אדומים ותימה מידי ציבעא קגריס ושמא מדרבנן משום זה אלי ואנוהו (סוכה דף יא:) הוי [ועוד נראה דאיירי בשאר מינים כגון שיראין וכלך וסיריקין דאין פוטר אלא במינם מדאורייתא] ומה דפי' בשיראים לאו דוקא דהא אמרי' דצמר ופשתים פוטרין בהם:
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְּהֵא מוּפְסֶקֶת שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ מַתִּירִין מִבֶּגֶד לְבֶגֶד דִּילְמָא דְּאִי בְּלַאי
Rachi (non traduit)
דילמא אי בלאי. הא דקתני שמביא תכלת ממקום אחר ותולה בה ולא חיישינן לבזיון דמבזה לה לטלית ראשונה דנתבלה דאין ראויה לציצית קאמר דמתיר ממנה הציצית:
שמע מינה. מתירים מבגד לבגד:
ובלבד שלא תהא מופסקת. שיהא כל חוטיה שלימין:
Tossefoth (non traduit)
ובלבד שלא תהא מופסקת. צ''ע מאי פי' ומאי אשמעינן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source